קהילה היא ישות גופנית

יוסי שריף

מספר היחידים בקבוצה המרגישים רגש קיצוני הוא משתנה התלוי בעוצמת הרגשות, בביטוי החיצוני שלהם וכמובן בתווך של ההתנסות שבה פועלים האנשים. 

ההשפעה הקבוצתית היא דו כיוונית, אבל אינה סימטרית. פחד הוא רגש מידבק הרבה יותר מרגיעה. שלווה צריכה תווך מאוד, מאוד מסויים כדי לעבור בעזרתו מאדם לאדם. חלק מהסיבות להיות הפחד רגש מידבק הן אבולוציוניות. בקבוצת בעלי חיים, אם אחד מבחין בסכנה, מועיל יותר שהרגש וההתנהגות התואמת לו יופצו באופן מיידי. 

פתרונות תרבותיים קהילתיים גופניים לפחד

למסורות תרבותיות שהתמידו יש סיבה, הן נבדקו לאורך שנים בתוך הקהילה שנזקקה להן והתקבעו מפני שהן עוזרות. לתרבויות רבות, על פני כל הכדור שלנו, יש פתרונות קהילתיים נגד פחד – עיקר הפתרונות, גופני.

מלחמה יכולה לשמש לבדיקת פרוטוקולים חברתיים של וויסות רגשות. קבוצת חיילים אירופאים מתכוננת לצאת לקרב, הם צועדים בקצב קבוע. הקצב הופך את הקבוצה ליחידה אחת ופועל על היחידים בקבוצה במספר דרכים: צעידה בסך יש לתרגל, התרגול נעשה בזמנים שבהם החיילים אינם פוחדים כל כך, בשלב ההכשרה, אחרי אלפי חזרות מקשרת המערכת הרגשית, הקוגניטיבית והתנועתית של החייל את התנועה הקצובה עם מצב נפשי מווסת. צעידה בסך היא קיצבית, קצב שאינו משתנה, שלעיתים מלווה בשירה, עוד אמצעי גופני. מול המצב הקוגניטיבי התזזיתי המלווה פחד מהווה קצב סדיר פעולה נשלטת המקשרת נשימה, תנועה ולעיתים חשיבה (הצורך להתאים את עצמנו לאחרים, שירי לכת). 

קרב אינו מונוליט, הוא בנויי ממצבים מוגדרים השונים אחד מהשני. ברגעים שלפני עימות חזיתי יש תרבויות המבצעות ריקוד קרב, יש תרבויות שבהן יש שימוש בקירבה פיזית של הלוחמים, כתף אל כתף, כדי לתאם התקרבות, יש תרבויות המשתמשות בצעקות קרב ולעומתן יש כאלו שבהן חלק מההתנהלות הקבוצתית היא שקט מוחלט בכניסה לקרב. שקט שאינו טבעי ולכן מחייב גם כן קשיבות גופנית.

בכל האסטרטגיות האלו ישנה חשיבות גדולה לנוכחות של קבוצה מתואמת והתאום של הקבוצה תמיד מתחיל ונגמר בתאום גופני, בין אם זו שירה, צעידה, ריקוד או הליכה בפלנקס. 

להרבה חברות ויחידים היה הרבה זמן לחשוב על מסורות ולשנות אותן. אם המסורות התמידו, אפשר להסתייע בהן כדי להבין את הסיבה מאחוריהן. מסורת ופרוטוקולים הם אוצר בלום של דרכים לויסות רגשי ועלינו לחקור אותן ולהבין כיצד הן פועלות את פעולתן.

תגיות: , , ,