המגבלות של לימוד יישומי הן גם יתרונות שלו – גוף, חניכה וחזרתיות


מגבלות ההבנה האינטלקטואלית על פי חכם סיני

 不闻不若闻之,闻之不若见之,见之不若知之,知之不若行之;学至于行之而止矣

נסיון לתרגם מילה במילה את הציטוט הר״מ של שון דזה הוא קשה גם לדוברי סינית, אבל בדרך כלל אין ויכוח על המהות של הציטוט. שון דזה אומר שכדי להבין באמת חייבים לעשות. כל מי שניסה ללמוד יודע: אין הפנמה של יכולת מתקדמת ללא חזרתיות. כדי שצורת התנהגות שאינה אוטומטית תהפוך לחלק מהרפורטואר שלנו יש לבצע חזרות שחלק חשוב מהן הוא גופני. 

כדי לקנות ידע שימושי נדרשת מערכת מומחה-חניך שנותנת את היחסים הבאים: הסבר, משוב, קהילה, מעורבות גופנית וחזרתיות.

הבעיה עם ידע עיוני

בוא נפרק את זה לפרטים ונבדוק שני מסלולים של לימוד מילולי: הרצאה וטקסט. כשאנו שומעים הסבר טוב, נדמה לנו שאנו מבינים. אם נידרש לחזור על ההסבר נוכל לעשות כי ההסבר היה קצר ופשוט או שההסבר השלים לנו חוסר בתמונה שאנו כבר מכירים היטב. אבל, אחרי הרצאה ארוכה לא נוכל לחזור על רוב הפרטים בהרצאה, במקרה אידיאלי נוכל לחזור על עיקרי הדברים. מהרצאה של שעתיים נוכל לדלות ולהזכר במספר דקות. להיכן נעלמו השעתיים של ההסבר? שעתיים שבהן היינו בטוחים שאנו מבינים ומפנימים את המידע. 

לקרוא סיפורת טובה ושירה זו חוויה שאנו זוכרים ממנה עושר של פרטים. זה לא אותו דבר בטקסט עיוני. מה נשאר לנו מקריאה של טקסט לימודי? בדרך כלל, אם לא תרגלנו בעזרת הטקסט, לא הרבה. איזה חלק מספר עיוני זמין לנו? על מה אנו יכולים להסביר במילים שלנו? איזה חלק מהידע אפשרי לנו לשימוש? גם כאן נוכל לעשות עבודה טובה יותר אם הטקסט שקראנו הוא חלק בפאזל של השקפת עולם או תיאוריה שאנו כבר מכירים. אבל אפילו ספר עיוני הכתוב באופן מצוין יכול להוות אתגר שליפה מהזכרון אם הוא אינו חלק מהשקפת עולם מפורטת. 

לימוד שצריכים ליישם אותו 

באומנויות לחימה זו בעיה שנפתרה מזמן. מערכת החניכה באומנויות לחימה היא מערכת חניכה של קבלת ידע ממומחה, התנסות וחזרה מול קהילת ידע (לפחות פרטנר אחד שמולו אנו משננים את הידע שלמדנו ולרוב קבוצה שלמה) וקבלת משוב מהביצוע, מהמומחה ומעמיתי האימון. 

מערכת כזו של קבלת ידע מתאימה בתחומים בהם יש חשיבות עצומה לשימוש. איני מתכוון להפחית כאן מחשיבות מדעים עיוניים שבהם היישום הוא הוספה על טקסט. יש מקום חשוב למערכת לימוד של מידע לא יישומי ומרכיב גופני חשוב גם במערכת לימוד כזו. כדי להתמחות בפילוסופיה למשל יש לשבת ולקרוא טקסטים רבים וארוכים. ישיבה כזו, התמקדות כזו בטקסט, היא פעילות גופנית שמי שביצע דרישותיה המחמירות מבין היטב את המאבק לבצע אותה. 

חניך הטועה בזכירה של מועד החתימה על הסכם סייקס פיקו, או שאינו מבין את מושג האידאה בהגות אפלטון אינו באותה נקודת החלטה כמו מנתח שאינו יודע כיצד להתמודד עם שטף דם בזמן ניתוח. ישנם תחומים שהם עיוניים, חשובים מאוד, אבל ללא יישום קיומי, וישנם תחומי לימוד שבהם היישום הוא מעשי. היידע של חשמלאית, עורכת דין שעושה ליטיגציה, שוטרת ולוליין נמצא בקטיגוריית ידע שונה מזו של היסטוריון – זהו ידע שהביטוי שלו הוא יישום בעולם. 

בתחומים בהם נדרש ידע של עשיה, ידע יישומי, לא מסתפקים בהעברת ידע טקסטואלית ומילולית. באותם תחומים, גם בחברות של ציידים לקטים וגם ברפואה מודרנית, יש מערכת חניכה שמשלבת את המרכיבים הבאים: 

  1. טקסט – לרוב יש הסבר מילולי בעל פה או בכתב הבא כדי למסגר את הידע ולתת כלים למשב אותו. 
  2. משוב – מתקיימת מערכת משוב ביצוע שמצריכה נוכחות, משוב שבעזרתו מומחית יכולה לתקן לאורך זמן טעויות ביצוע והבנה.
  3. קהילה – קיימת קהילה. קהילת ידע מאפשרת עצמאות הולכת וגדלה של החניכים וטומנת בתוכה את האפשרות להוסיף למאגר הידע. 
  4. מרכיב גופני – בכל מערכת חניכה של ידע יישומי יש מרכיב גופני של הלימוד, אפילו במערכות ידע שנראות במבט שיטחי כמערכות עיוניות בלבד. 
  5. חזרה – החניכה, או החניך, חוזרים על יישום הידע, יש שינון מתמשך שאיכותו והמשך שלו הם מכריעים. במקרים רבים החזרתיות היא לאורך שנים. 

אינטראקציה אנושית – חסרון ויתרון

מערכת חניכה ארוכת זמן של מומחה-חניך היא מבנה המופיע בחברות רבות, לפחות מתחילת ההיסטוריה המתועדת, ובכל ההתמחויות הדורשות יישום של הידע. בשבילנו בדטאנט מערכת כזו, מערכת מומחה-חניך, היא צוואר בקבוק. אי אפשר לעשות למערכת חניכה כזו הסתלמות (סקלביליטי). בעידן שלנו, עידן בו נדמה שסקלבילטי בעזרת המירשתת היא הדרך היחידה להצלחה טוב להזכיר שהסתדרנו לא רע בכלל בעידן הספרים והמורים. היום אני חושב שזה לא רק יפה שיש למערכת הזו צוואר בקבוק מהסוג האישי, אני חושב שזה מצויין.

קניית ידע באמצעות אפליקציה סלולארית, שיחות, הרצאות, טקסטים וגם וידאו אינה אמצעי שלם אם אנו רוצים לא רק לדקלם את הידע הלאה, אלא להשתמש בידע בתנאים שבהם יצוצו אנומאליות.

כדי לקנות ידע שימושי נדרשת מערכת מומחה-חניך שנותנת את היחסים הבאים: הסבר המתאים את עצמו לחניכים ולשלב ההתקדמות שלהם, משוב מומחה על היישום, שיתוף פעולה עם קהילת ידע, מעורבות גופנית ותהליך של שינון באמצעות עשייה וחזרות.

תגיות: ,

שמונה הבנות על קצב. איך קצב משפיע על הקשב, הרגש והגוף.

מעקב גופני אחר סידרת מופעים חיצונית קצובה מייצר מפות משמעות חדשות האחוזות בתבניות התנועה שתורגלו.

  1. קצב הוא מציין של זמן שניתן לחלוקה אישית. כאשר קצב מקבל ביטוי חיצוני, יש לו גם השפעה קהילתית. ההשפעה של קצב על קהילות היא מאפיין דומה בתרבויות רבות ולכן אפשר להניח שיש להשפעה זו מימד אוניברסאלי ולאו דווקא מימד תלוי תרבות. כנראה שקצב משפיע על הומו סאפיינס באופן אוניברסאלי.
  2. קצב חיצוני מתאים גם לפרוטוקולים מתקדמים של שינוי מצב תודעתי אבל מחייב אימון של מאות שעות. מעקב גופני אחרי קצב חיצוני יכול להתבצע גם אחרי אימון של שעות ספורות אבל תנועה קצבית (גם ריקוד) שנחווית כטבעית לוקחת זמן (אין קיצורי דרך).
  3. קצב הוא כלי שעוזר גם במאמץ גופני חזרתי. אנחנו עדיין לא מבינים את כל הסיבות לכך. חלק מהסיבות:
    1. כאשר מתלווה לקצב מלודיה, יש למוזיקה מרוממת השפעה רגשית מעוררת.
    2. תשומת הלב עוברת מהריכוז בביצוע תנועות בודדות למעקב אחר שרשרת נתונים חיצוניים (פעמה). המעקב אחר המיקצב ופעולה התואמת למקצב מחייבת קשב (מיינדפולנס), לפחות בהתחלה.
    3. קצב מתמשך, לאורך זמן, גורם לגשטאלט – השלם ההכרתי והתנועתי שונה מסך כל חלקיו. אפשר לתת לגשטאלט זה כמה שמות – Flow, Zone, Groove – אבל נדמה ששמות אלו לא מקיפים את כל ההיבטים שלו.
  4. מחויבות גופנית למעקב אחר סדרת מופעים חיצונית (מקצב) מנתקת תבניות תנועה שהתקבעו ומאפשרת יצירה של מפות משמעות – קוגניטיביות ורגשיות – האחוזות בתבניות התנועה החדשות שנלמדו.
  5. טראנס, גם בהקשר של אימון באומנויות לחימה, הוא מצב מיוחד של קשב שבו מופנה הקשב באופן בלעדי למופע מסוים של מציאות עם הפחתה, או איון, של כל המופעים האחרים. טראנס, בהקשר לחימה, מאפשר ביצוע פעולות שהן יוצאות דופן, גם בריכוז הנדרש להן וגם בפרמטרים של התוצאות. (טראנס, בהקשרים אחרים, חושף את היחיד להשפעות של יחידים אחרים, אבל לא לטראנס כזה אנו מכוונים).
  6. קצב מהיר מחייב דחיפות, הוא יוצר יציאה גם מגבולות הנוחות וגם מהקצב הפנימי של תנועה ועל ידי כך מאפשר יצירה של מפות משמעות פיזיו קוגניטיביות רחבות יותר.
  7. קצב, במקרים רבים, יכול להיות גם קהילתי. קצב קהילתי מייצר השפעות נוספות הנובעות מהשותפות הגופנית בחוויה עם יחידים אחרים. 
  8. קצב קבוע הוא (לפחות) הכנה ללחימה. בלחימה משתנה המקצב והוא אינו קבוע – מכאן: ״כל התקפה היא סינקופה״. הבנה עמוקה, רגשית גופנית ומחשבתית, של קצב פותחת אפשרויות אנליזה חדשות של עימותים וקרבות ומשפרת תוצאה.
תגיות: , , , ,

קהילה היא ישות גופנית

יוסי שריף

מספר היחידים בקבוצה המרגישים רגש קיצוני הוא משתנה התלוי בעוצמת הרגשות, בביטוי החיצוני שלהם וכמובן בתווך של ההתנסות שבה פועלים האנשים. 

ההשפעה הקבוצתית היא דו כיוונית, אבל אינה סימטרית. פחד הוא רגש מידבק הרבה יותר מרגיעה. שלווה צריכה תווך מאוד, מאוד מסויים כדי לעבור בעזרתו מאדם לאדם. חלק מהסיבות להיות הפחד רגש מידבק הן אבולוציוניות. בקבוצת בעלי חיים, אם אחד מבחין בסכנה, מועיל יותר שהרגש וההתנהגות התואמת לו יופצו באופן מיידי. 

פתרונות תרבותיים קהילתיים גופניים לפחד

למסורות תרבותיות שהתמידו יש סיבה, הן נבדקו לאורך שנים בתוך הקהילה שנזקקה להן והתקבעו מפני שהן עוזרות. לתרבויות רבות, על פני כל הכדור שלנו, יש פתרונות קהילתיים נגד פחד – עיקר הפתרונות, גופני.

מלחמה יכולה לשמש לבדיקת פרוטוקולים חברתיים של וויסות רגשות. קבוצת חיילים אירופאים מתכוננת לצאת לקרב, הם צועדים בקצב קבוע. הקצב הופך את הקבוצה ליחידה אחת ופועל על היחידים בקבוצה במספר דרכים: צעידה בסך יש לתרגל, התרגול נעשה בזמנים שבהם החיילים אינם פוחדים כל כך, בשלב ההכשרה, אחרי אלפי חזרות מקשרת המערכת הרגשית, הקוגניטיבית והתנועתית של החייל את התנועה הקצובה עם מצב נפשי מווסת. צעידה בסך היא קיצבית, קצב שאינו משתנה, שלעיתים מלווה בשירה, עוד אמצעי גופני. מול המצב הקוגניטיבי התזזיתי המלווה פחד מהווה קצב סדיר פעולה נשלטת המקשרת נשימה, תנועה ולעיתים חשיבה (הצורך להתאים את עצמנו לאחרים, שירי לכת). 

קרב אינו מונוליט, הוא בנויי ממצבים מוגדרים השונים אחד מהשני. ברגעים שלפני עימות חזיתי יש תרבויות המבצעות ריקוד קרב, יש תרבויות שבהן יש שימוש בקירבה פיזית של הלוחמים, כתף אל כתף, כדי לתאם התקרבות, יש תרבויות המשתמשות בצעקות קרב ולעומתן יש כאלו שבהן חלק מההתנהלות הקבוצתית היא שקט מוחלט בכניסה לקרב. שקט שאינו טבעי ולכן מחייב גם כן קשיבות גופנית.

בכל האסטרטגיות האלו ישנה חשיבות גדולה לנוכחות של קבוצה מתואמת והתאום של הקבוצה תמיד מתחיל ונגמר בתאום גופני, בין אם זו שירה, צעידה, ריקוד או הליכה בפלנקס. 

להרבה חברות ויחידים היה הרבה זמן לחשוב על מסורות ולשנות אותן. אם המסורות התמידו, אפשר להסתייע בהן כדי להבין את הסיבה מאחוריהן. מסורת ופרוטוקולים הם אוצר בלום של דרכים לויסות רגשי ועלינו לחקור אותן ולהבין כיצד הן פועלות את פעולתן.

תגיות: , , ,