המגבלות של לימוד יישומי הן גם יתרונות שלו – גוף, חניכה וחזרתיות


מגבלות ההבנה האינטלקטואלית על פי חכם סיני

 不闻不若闻之,闻之不若见之,见之不若知之,知之不若行之;学至于行之而止矣

נסיון לתרגם מילה במילה את הציטוט הר״מ של שון דזה הוא קשה גם לדוברי סינית, אבל בדרך כלל אין ויכוח על המהות של הציטוט. שון דזה אומר שכדי להבין באמת חייבים לעשות. כל מי שניסה ללמוד יודע: אין הפנמה של יכולת מתקדמת ללא חזרתיות. כדי שצורת התנהגות שאינה אוטומטית תהפוך לחלק מהרפורטואר שלנו יש לבצע חזרות שחלק חשוב מהן הוא גופני. 

כדי לקנות ידע שימושי נדרשת מערכת מומחה-חניך שנותנת את היחסים הבאים: הסבר, משוב, קהילה, מעורבות גופנית וחזרתיות.

הבעיה עם ידע עיוני

בוא נפרק את זה לפרטים ונבדוק שני מסלולים של לימוד מילולי: הרצאה וטקסט. כשאנו שומעים הסבר טוב, נדמה לנו שאנו מבינים. אם נידרש לחזור על ההסבר נוכל לעשות כי ההסבר היה קצר ופשוט או שההסבר השלים לנו חוסר בתמונה שאנו כבר מכירים היטב. אבל, אחרי הרצאה ארוכה לא נוכל לחזור על רוב הפרטים בהרצאה, במקרה אידיאלי נוכל לחזור על עיקרי הדברים. מהרצאה של שעתיים נוכל לדלות ולהזכר במספר דקות. להיכן נעלמו השעתיים של ההסבר? שעתיים שבהן היינו בטוחים שאנו מבינים ומפנימים את המידע. 

לקרוא סיפורת טובה ושירה זו חוויה שאנו זוכרים ממנה עושר של פרטים. זה לא אותו דבר בטקסט עיוני. מה נשאר לנו מקריאה של טקסט לימודי? בדרך כלל, אם לא תרגלנו בעזרת הטקסט, לא הרבה. איזה חלק מספר עיוני זמין לנו? על מה אנו יכולים להסביר במילים שלנו? איזה חלק מהידע אפשרי לנו לשימוש? גם כאן נוכל לעשות עבודה טובה יותר אם הטקסט שקראנו הוא חלק בפאזל של השקפת עולם או תיאוריה שאנו כבר מכירים. אבל אפילו ספר עיוני הכתוב באופן מצוין יכול להוות אתגר שליפה מהזכרון אם הוא אינו חלק מהשקפת עולם מפורטת. 

לימוד שצריכים ליישם אותו 

באומנויות לחימה זו בעיה שנפתרה מזמן. מערכת החניכה באומנויות לחימה היא מערכת חניכה של קבלת ידע ממומחה, התנסות וחזרה מול קהילת ידע (לפחות פרטנר אחד שמולו אנו משננים את הידע שלמדנו ולרוב קבוצה שלמה) וקבלת משוב מהביצוע, מהמומחה ומעמיתי האימון. 

מערכת כזו של קבלת ידע מתאימה בתחומים בהם יש חשיבות עצומה לשימוש. איני מתכוון להפחית כאן מחשיבות מדעים עיוניים שבהם היישום הוא הוספה על טקסט. יש מקום חשוב למערכת לימוד של מידע לא יישומי ומרכיב גופני חשוב גם במערכת לימוד כזו. כדי להתמחות בפילוסופיה למשל יש לשבת ולקרוא טקסטים רבים וארוכים. ישיבה כזו, התמקדות כזו בטקסט, היא פעילות גופנית שמי שביצע דרישותיה המחמירות מבין היטב את המאבק לבצע אותה. 

חניך הטועה בזכירה של מועד החתימה על הסכם סייקס פיקו, או שאינו מבין את מושג האידאה בהגות אפלטון אינו באותה נקודת החלטה כמו מנתח שאינו יודע כיצד להתמודד עם שטף דם בזמן ניתוח. ישנם תחומים שהם עיוניים, חשובים מאוד, אבל ללא יישום קיומי, וישנם תחומי לימוד שבהם היישום הוא מעשי. היידע של חשמלאית, עורכת דין שעושה ליטיגציה, שוטרת ולוליין נמצא בקטיגוריית ידע שונה מזו של היסטוריון – זהו ידע שהביטוי שלו הוא יישום בעולם. 

בתחומים בהם נדרש ידע של עשיה, ידע יישומי, לא מסתפקים בהעברת ידע טקסטואלית ומילולית. באותם תחומים, גם בחברות של ציידים לקטים וגם ברפואה מודרנית, יש מערכת חניכה שמשלבת את המרכיבים הבאים: 

  1. טקסט – לרוב יש הסבר מילולי בעל פה או בכתב הבא כדי למסגר את הידע ולתת כלים למשב אותו. 
  2. משוב – מתקיימת מערכת משוב ביצוע שמצריכה נוכחות, משוב שבעזרתו מומחית יכולה לתקן לאורך זמן טעויות ביצוע והבנה.
  3. קהילה – קיימת קהילה. קהילת ידע מאפשרת עצמאות הולכת וגדלה של החניכים וטומנת בתוכה את האפשרות להוסיף למאגר הידע. 
  4. מרכיב גופני – בכל מערכת חניכה של ידע יישומי יש מרכיב גופני של הלימוד, אפילו במערכות ידע שנראות במבט שיטחי כמערכות עיוניות בלבד. 
  5. חזרה – החניכה, או החניך, חוזרים על יישום הידע, יש שינון מתמשך שאיכותו והמשך שלו הם מכריעים. במקרים רבים החזרתיות היא לאורך שנים. 

אינטראקציה אנושית – חסרון ויתרון

מערכת חניכה ארוכת זמן של מומחה-חניך היא מבנה המופיע בחברות רבות, לפחות מתחילת ההיסטוריה המתועדת, ובכל ההתמחויות הדורשות יישום של הידע. בשבילנו בדטאנט מערכת כזו, מערכת מומחה-חניך, היא צוואר בקבוק. אי אפשר לעשות למערכת חניכה כזו הסתלמות (סקלביליטי). בעידן שלנו, עידן בו נדמה שסקלבילטי בעזרת המירשתת היא הדרך היחידה להצלחה טוב להזכיר שהסתדרנו לא רע בכלל בעידן הספרים והמורים. היום אני חושב שזה לא רק יפה שיש למערכת הזו צוואר בקבוק מהסוג האישי, אני חושב שזה מצויין.

קניית ידע באמצעות אפליקציה סלולארית, שיחות, הרצאות, טקסטים וגם וידאו אינה אמצעי שלם אם אנו רוצים לא רק לדקלם את הידע הלאה, אלא להשתמש בידע בתנאים שבהם יצוצו אנומאליות.

כדי לקנות ידע שימושי נדרשת מערכת מומחה-חניך שנותנת את היחסים הבאים: הסבר המתאים את עצמו לחניכים ולשלב ההתקדמות שלהם, משוב מומחה על היישום, שיתוף פעולה עם קהילת ידע, מעורבות גופנית ותהליך של שינון באמצעות עשייה וחזרות.

תגיות: ,

איך להירגע באזעקה ולהתמודד עם חרדה בהתקפת טילים

יוסי שריף

וידאו מה לעשות אחרי אזעקה והתקפת טילים

אפילו תירגול קצר עוזר

ההיפך משאננות, זו לא חרדה, ההיפך משאננות זו משמעת. משמעת כזו היא חופש פנימי לעשות מה שאנחנו רוצים. זו התוצאה של משמעת, חופש. 

משמעת כזו מתחילה עם תרגול יום יומי. זה נשען תמיד על תרגול. אין ויסות רגשי ברגעים קשים בלי תירגול גופני לפני זה. ואיזה סוג של תרגול גופני? אנחנו רוצים ללמוד משהו שבשעה שאין לנו מה לעשות, מתי שאנו תקועים, ללא אפשרות לרוץ, ללא תפקיד או מטלה, אנחנו צריכים תרגול שמחבר: מחשבות, רגשות וגוף. רק תרגול כזה יעבוד תמיד בזמן חרום, תירגול משולב. זהו תרגול דטאנט.  

משמעת היא חופש

בתוך האזור המוגן

הגענו למקום המוגן ויש לנו אנרגיות מטורפות, אבל אין לנו דרך להוציא אותן. אין גם מה לעשות. זה לא שאנחנו יושבים ומתחילים לתפעל דברים, אנחנו פשוט יושבים, תקועים, בדרך כלל עם אנשים שמרגישים לא מאוזנים רגשית. זה ישפיע עלינו ואנחנו חייבים ללמוד כיצד לווסת את עצמנו, להיות חדי מחשבה, שקולים, אבל רגועים בתוך הסיטואציה הזו. 

הפרוטוקול של דטאנט מתמקד בחיבור, בהצמדה, של נשימה, חשיבה ותנועה גופנית. אני עושה את זה בעזרת שלוש טכניקות: הראשונה מזרזת את פינוי האדרנלין מהגוף, השניה, מחברת קשיבות, נשימה ותנועה והשלישית מאפשרת בקרת נשימה מתקדמת. 

אין ויסות רגשי ברגעים קשים בלי תירגול גופני מקדים.

מהי תגובה רגשית גופנית בחירום?

במקרה חרום אנחנו מגיבים בתגובה חזקה, גם אם כלפי חוץ אנחנו שומרים על רגיעה. התגובה הזו מתרחשת אפילו אצל אנשים מאוד מתורגלים. תגובת היתר הזו היא שריד למנגנון קדום, אבולוציוני, במוח שלנו. התפקיד של המנגנון הזה, של התגובה הזו, הוא להגן עלינו. אנחנו לא רוצים להיפטר מהמנגנון הזה, אנחנו צריכים אותו. התגובה שמנגנון החרום הזה מייצר נקראת: הילחם, ברח או קפא, או פייט, פלייט, פריז (Fight, Flight, Freeze). נקרא לה בקיצור: טרי אף (3F). התגובה הזו היא מצויינת אם אני זברה שרצה בסוואנה. אם לזברה כזו קורה מקרה חרום, היא מתחילה לרוץ ובורחת מהאריה. אבל תגובת 3F אינה תגובה טובה אם אנחנו כלואים במיקלט או בחדר. והתגובה הגורפת הזו של טרי אף (3F), כאשר אני צריך להוציא את הכל בצורה גופנית, בריצה למשל, אבל אני תקוע בתוך חדר, התגובה הזו, החוויה הזו, חוזרת על עצמה וגורמת לנו לחשיבה לא הגיונית. בחסות החומרים שמשתחררים לנו בגוף ומאחר ואין לנו תגובה גופנית אפשרית, אנחנו חושבים ומתנהגים בצורה לא הגיונית. 


פעילות גופנית – נוגדן לחרדה

לזברות אין הפרעות חרדה, אין אולקוס, למרות שהן חיות בסכנה מתמדת. למרות שהגיוני שזברה שרצה בסוואנה וכל הזמן נלחמת על חייה תהיה בחרדה מתמדת. למרות זאת אין לזברות חרדה ארוכת טווח. זה מעניין לאור העובדה שלזברות יש גורל אחד: טורף יאכל אותן, הן לא ילכו לאוניברסיטה, לא יסעו לחו“ל… זברה היא בסופו של דבר, ארוחה. למרות זאת אין לזברות חרדה, הסיבה היא שהן בפעילות גופנית מתמדת. 

אבל זברות לא מבצעות סתם פעילות גופנית. הן עושות פעילות גופנית וולנטרית ביחס ספציפי לאיום שמולן. זברה רואה אריה… היא לא מתחילה לעשות שכיבות סמיכה, היא עושה פעילות גופנית שמיועדת להתחמקות מאריה. יש לה גם הרגשה של בעלות על הסיטואציה. ולכן אנחנו לא מגלים אצל זברות שום תסמונת גופנית שקשורה בחרדה ארוכת טווח. 


אלא שאנחנו לא בסוואנה. אנחנו נמצאים בתוך גוף שחולק עם הזברה הרבה מאוד מרכיבים גופניים ומבניים. חלקים במוח שלנו בנויים כמו מוח של כלב, חלקים במוח שלנו בנויים כמו מוח של אריה וחלקים במוח שלנו בנויים כמו מוח של לטאה. 


מהו חוסר אונים נרכש? 

איזו פעילות גופנית ניתן לעשות בכל מקום ובכל מצב? 

באזעקה, במקרה הטוב, אנחנו נרוץ ריצה קצרה, זה המקרה הטוב. הרבה פעמים נעשה כמה צעדים וניכנס למרחב מוגן. הריצה הקצרה הזו, לא מספיקה. כשאנחנו שומעים אזעקה של התקפת טילים, ריצה של כמה שניות למרחב מוגן אינה מספיקה כדי לפנות את כל ההורמונים והחומרים שהגוף מייצר. מה זאת אומרת? 

בבת אחת, כשאנחנו נכנסים לתגובת 3F, הגוף שלנו אומר: מצב חרום, ומתחיל לייצר חומרים מיוחדים ביתר. חומרים אלו מופרשים כדי שאנחנו נהיה יותר חזקים, יותר מהירים ויותר חדים. אנחנו הרי צריכים (כך הגוף שלנו חושב) לברוח מאריה, ויכול להיות שגם במקרה של התקפת טילים אנחנו צריכים לברוח, אבל אנחנו לא הולכים לרוץ כמה דקות, אנחנו נרוץ עשר, עשרים שניות, נגיע למרחב מוגן ונשב תקועים במרחב המוגן כשהגוף שלנו עמוס בחומרים מטורפים. 

אחת הבעיות היא שהגוף עמוס בחומרים האלו ואין לו מה לעשות איתם. במקרה והחויה הזו חוזרת ונשנית, הגוף והמוח לומדים, על הבסיס של התחושות האלו – בגלל שהופרש הרבה אדרנלין ואין מה לעשות איתו – חוסר אונים. 

ומה זה אומר? קרה משהו ממש רציני במציאות החיצונית, איום או סכנה, אבל אין לי איך להוציא אותו החוצה בצורה גופנית כי, בניגוד לזברה, אני לא רץ כרגע בסוואנה. ולחוסר אונים זה יש גם ביטוי גופני, הרבה פעמים אני רועד בגלל הכמויות של ההורמונים שנמצאות אצלי בדם. אם אני כל הזמן מצמיד את חוסר האונים, את המצב הרגשי בו אני מחכה שאיזה טיל יפול או לא יפול, לידי, או לא לידי, אני אלמד בטעות חוסר אונים, חוסר אונים נרכש. 


מה עושים כשאי אפשר לרוץ?

עכשיו תראו, יש מלא צורות לפתור חוסר אונים, אבל 3F הוא נתון, אני לא יכול שלא יהיה לי 3F. 

אפילו אם אני מאוד מנוסה, התגובה עדיין תתרחש. מה שאני כן יכול לעשות זה להשתמש במהירות ובחדות שהתגובה נותנת לי. אני יכול לתפוס על תגובת הילחם, ברח או קפא (3F) טרמפ. 

איך תופסים טרמפ על תגובת 3F?

פינוי אדרנלין – טכניקה 1

בשניה שיש לי את הדרקון הזה של האזעקה ותגובת ה 3F מתעוררת, באותה שניה יש  לי אדרנלין לרוץ שני קילומטר, אבל במקום זה רצתי עשרה מטר. אז עכשיו יש לי אדרנלין מיותר בתוך הגוף. 

מה אני עושה עם האדרנלין הזה?

דבר ראשון, בזמן שאני יושב בתוך המקלט (בתלות לכמה זמן רצתי, כי אם רצתי יותר מדקה אין צורך לפנות אדרנלין, הוא היה בשימוש). אני חייב להיפטר מהאדרנלין הזה אם לא ביצעתי מאמץ גופני מתמשך. טכניקת הנשימה הראשונה שאני נפטר בה מהאדרנלין היא נשימה שבה אני מכווץ

את הבטן, ודוחק אותה למעלה (קישור לסרטון וימאו) ואת זה אני עושה כמה פעמים, מאוד, מאוד מהר. כשהגוף שלי מוצף אדרנלין ואני עושה את הנשימה הזו, הגוף שלי מפנה את האדרנלין הרבה יותר מהר. 

חיבור קשיבות ותנועה – סופט ריסט

בטכניקה 2 אני מצרף ריכוז, קשיבות, חשיבה, יחד עם תנועה. ההצמדה הזו עוזרת לי תמיד. 

זה לא רעיון רע בכלל לעשות את זה בתנועות גדולות, כמו בטאי צ׳י למשל, אבל לפעמים, אם אני רץ למיקלט ציבורי, אין לי מקום לעשות תנועות גדולות וגם זה אולי פחות מתאים. אני יכול לעשות משהו שהוא פרטי ועדיין יחבר אותי לאותה תרגולת (רגשית-גופנית) של שליטה. 

אני עושה סופט ריסט, איתחול קל, כי יש לנו בדטאנט איתחולים רצינייים גם כן, אבל זה האיתחול הקל. בסופט ריסט אני משלב ביחד: נשימה, ספירה  (בתור פעילות קוגניטיבית), ותנועה. (קישור לסרטון וימאו).

קולם טריגר

את הטכניקה השלישית, קולם טריגר (Calm Trigger) ניתן לתחזק ולבצע לאורך זמן רב ולשלוט בעזרתה על איכות, קצב ומשך הנשימה. קולם טריגר היא טכניקה זמינה שאינה מחייבת קשב קוגניטיבי באותה בהירות כמו סופט ריסט ולכן רצוי להחליף בין שתי טכניקות אלו ולבצע את שתיהן למשך כל הזמן בו נדרש ויסות רגשי במצב המשבר. 


תגיות: , , , , , , ,

קבלת החלטות ושיטת דטאנט

יוסי שריף

קספרוב מגיב למהלך אינטואיטיבי שגוי - קבלת החלטות בלחץ
אינטואיציות של רב אמן בשחמט

רב אומן או שרלטן? 

שני אנשים אינטליגנטיים משחקים שח. האחד הוא רב אמן, השני סתם חכם. ההחלטות של רב האמן בשח מט מתקבלות במהירות עצומה והן נכונות, מובילות למהלכים טובים יותר. המהלכים של היריב האינטליגנטי חסר הנסיון שמולו הם איטיים וגרועים. אם היריב החכם וחסר הנסיון יתבקש להחליט באותה מהירות כמו רב האמן הוא יעשה אפילו יותר טעויות. מספר חוקרים שחקרו שחקני שחמט הגדירו לכן אינטואיציה כזו כ – יכולת להכיר תבניות המאוחסנות בזכרון.

[ אכתוב כאן במאמר מוסגר, מתוך כוונה לחזור לכך בהמשך המאמר – אותי מעניינים במיוחד, אבל לא רק, האספקטים הגופניים של מהלכים השמורים בזכרון. הם מעניינים אותי משום שנוכחות של אספקטים גופניים, או אספקטים במרחב מסבירה טוב יותר קבלת החלטות של מומחים ] 

מה קורה ברגעי האמת של החלטות קריטיות, החלטות שישפיעו לא רק על התוצאה של התמודדות בשחמט אלא על חיי אנשים? האם ניתן בכלל לקבל החלטות נכונות ומהירות בסביבה משברית? עדויות רבות תומכות בתשובה חיובית. מחקרים המדגימים שניתן, בתנאים מסויימיים, לקבל החלטות אינטואיטיביות נכונות אבל יש לתהליך שבו החלטות נכונות מתקבלות גבולות, יש לתהליך המוביל להחלטה אינטואיטיבית נכונה סייגים שאם אינם מתמלאים מתקבלת החלטה שגויה מאוד.


סייגים לקבלת החלטות בשיטת דטאנט: 

  • בשביל החלטות מומחה מהירות ונכונות צריך להתקיים אלמנט גופני או אלמנט בחלל תלת מימדי הנלמד קודם לכן. 
  • בתחומים בהם לא מתקיים אלמנט גופני שנלמד קודם לכן וצריכה להתקבל החלטה אינטואיטיבית על סמך ריבוי נתונים יורדת באופן תלול נכונות ההחלטות המתקבלות. בתחומים אלו עדיף להחלטה להתקבל באופן מחושב ולא אינטואיטיבי.

החלטות ללא מרכיב גופני נלמד

פיצוץ אטומי

בשנת 1988 חיילים אמריקאים על סיפון המשחתת USS Vincennes זיהו מטוס שאותו זיהו כמטוס אויב צבאי, קיבלו החלטה לירות טיל והשמידו בטעות מטוס נוסעים איראני. 

ב 29 לאוקטובר, בשנת 1962, בשיאו של משבר הטילים בקובה,  החלו ספינות של צי ארה״ב להטיל מטעני עומק בקרבת הצוללות, תקיפה של ממש במים בינלאומיים. למפקדי הצוללות  הרוסים זה הסתמן כאות שנפתחה מלחמת עולם שלישית. המפקד של צי הצוללות הגרעיניות במקום, קצין רוסי בשם ארחיפוב (Vasili Arkhipov) היה צריך לקבל החלטה, האם לצוף ללא תגובה בעקבות פצצות העומק או לירות טורפדו גרעיני על הספינות האמריקאיות, זו הייתה השאלה, וההחלטה שקיבל ארחיפוב, החלטה שבעקבותיה נמנעה מלחמת עולם שלישית, הייתה לא לירות טורפדו גרעיני.  

בשתי דוגמאות אלו יש רקע גופני, הלחץ משנה מדדים פיזיולוגיים, וביטוי גופני לתוצאה: נותנים פקודות מילוליות, צופים למטרה ולוחצים על השילוח של טיל או טורפדו, אלא שההחלטה היא בעיקרה מושכלת ומנסה לשקלל כמות גדולה של נתוני מידע ודרכי פעולה אפשריות. 

בהחלטות רבות טוב לחשוב היטב. ככל שניתן לעצור ולשקלל באופן לא אינטואיטיבי, לחשב באופן מושכל, את הנתונים ולבחון דרכי פעולה אפשריות ותוצאותיהן – כך בהחלטות כאלו יתקבלו תוצאות טובות יותר. 


החלטה עם מרכיב גופני נלמד

תגובה גופנית אינטואיטיבית

החלטות דרמטיות מתקיימות בחיים רגילים. לפני זמן, כאשר נסעתי צפונה בכביש 2, סטה אוטובוס בבת אחת לתוך המסלול שלי וחייב אותי לקחת החלטה. אני כותב את המאמר הזה מפני שההחלטה האינטואיטיבית שקיבלתי, הצילה אותי במקרה זה. 

אלפי שעות של נהיגה ומקרים ותגובות דומים היוו תבנית שנשמרה בזכרון שלי. אינטואיציית המומחה הייתה שליפה של התבנית מהזכרון. 

בשדה פעילות אחר, ההכשרה שלי כמורה של אומנויות לחימה, מבוססת על כך שניתן לאחסן תבניות ולשלוף אותן ברגע המתאים. תבניות כאלו באומנויות לחימה נקראות קאטה. (אגב, גם באומנויות לחימה המחשיבות את עצמן כחדשניות הקאטה מופיעה באותה צורה בדיוק, אבל נקראת בשם אחר – תרגולת) אפסון תבניות החלטה ופעולה בזיכרון המוטורי הוא, לפי גישת דטאנט, חלק הכרחי לאינטואיציה נכונה בזמן קבלת החלטות עם מרכיבים גופניים נלמדים. 


תבניות פעולה 

אחסון תבניות גופניות בזכרון נקרא בשמות שונים בהתמחויות שונות. 

  • איש אקבן מתרגל קאטה (קישורים לאתר אקבן: 1. קאטה כרובד מתודי, 2. קאטה באקבן ויקי)
  • טייס מתרגל תימרון (Maneuver), 
  • פאראמדיק עושה תרגולת או תרשים זרימה לפעולה
  • שחקן משחקי מחשב מבצע קומבו.

בעלי מקצוע רבים מבצעים תבנית פעולה כל כך הרבה פעמים שהיא נצרבת לתוך המערכת המוטורית של תגובות המהירות בלחץ. 


איך אנשים משתמשים באינטואיציה – שתי פרספקטיבות

ויכוח מהותי שהתקיים בין שני חוקרים הוא על עניין זה – איך מתקבלות החלטות אנושיות. דניאל קהנמן, ישראלי זוכה פרס נובל לכלכלה וגארי קליין שיתפו פעולה בויכוח. הויכוח היה בין שני מודלים של מערכות ההחלטה: 

  1. יש אינטואיציית מומחים – מערכת החלטה של NDM (Naturalistic Decision Making), קבלת החלטות טבעית.
  2. אין אינטואיציית מומחים – מערכת ההחלטה שנקראת HB (Heuristics and Biases), ניחושים והטיות. 

התובנות של הויכוח חשובות לעוסקים בלחימה ולכל אדם שנמצא בצמתים מהירים של קבלת החלטות, במיוחד החלטות בתנאים משבריים.

דניאל קהנמן, ישראלי זוכה פרס נובל בכלכלה, גרס: אינטואיציה אנושית עלולה להיות פעמים רבות טעות, לעומתו גרס קליין שאינטואיציה של מומחים, בתחום בו הם מתורגלים, יכולה להיות פעמים רבות נכונה. שניהם ניסו להסביר נתונים שאותם ראו במהלך המחקרים שלהם. 

בחלק של פרוטוקול דטאנט העוסק בקשיבות קרבית אנו מקדמים לימוד מוטורי – רגשי – קוגניטיבי של אינטואיציית NDM, אינטואיציית מומחה. עדיין, למסקנות של HB יש חשיבות אדירה מפני שבתנאים מסויימים של חוסר יציבות רגשית ו/או חוסר תרגול, ההחלטות שיתקבלו יהיו אכן החלטות של ניחושים וטעויות

בשיאו של הויכוח שיתפו שני החוקרים פעולה. יפה בעיני ששניהם שיתפו פעולה בנסיונות הוכחה ואז בנסיונות לתקשר את הפערים בין ההשקפות. כותרת המאמר כללה את הפיסקה: ״מסכימים שלא להסכים״.

למרות השקפות החיים השונות, נדמה לי ששני החוקרים כן הסכימו על קוים מסויימים.

דניאל קהנמן מאפיין שתי מערכות חשיבה: האחת (System 1) מהירה ואינטואיטיבית והשניה (System 2) איטית יותר אבל מחושבת ומתכללת. ההחלטות שמתקבלות בעזרת מערכת 1 מבוססות פעמים רבות על כללי אצבע, אינטואיציות לא מבוססות ונסיונות לניבוי ולכן ההחלטות של מערכת 1 חשופות יותר להטיות הנובעות מבעיות פסיכולוגיות אנושיות. קהנמן הדגים את ההטיות האלו גם בתחומים כלכליים וחישוביים. לתיאוריה הזו שגורסת שפעמים רבות אנחנו מקבלים החלטות אינטואיטיביות ולא מבוססות קוראים heuristics and biases (HB) או בתרגום חפשי לעברית:ניבויים והטיות, (או כמו שאמר לי פעם משתתף בסדנה: ניחושים וטעויות.

קהנמן בדק, בין השאר, מומחי כספים הטוענים שהם מקבלים החלטות על סמך הנסיון והוכיח, במחקרים שעברו רפליקציה, שיכולת הניבוי וקבלת הההחלטות של אותם מומחים נמוכה מאוד. אומר קהנמן: אנו מבינים שבתנאים שבהם מערכת 1 פועלת יתקבלו החלטות אינטואיטיביות עם הטיות (טעויות) גדולות יותר מאשר תוך כדי שימוש במערכת 2. 

איך אנחנו מיישבים מסקנה זו, העובדה שבמחקרים של קהנמן מומחים לא הצליחו להוכיח את האינטואיציה שלהם עם הזמן בו קיבלתי החלטה נכונה בכביש ונמנעה תאונה? מהו ההבדל בתוכן ההחלטה ובאופי המומחיות המאפשר להסביר את הפערים בהבנה? 


תנאים לאינטואיציות נכונות

קבלת החלטות בתנאי משבר - לוחמי אש, כבאים

השותף למאמר ובר הפלוגתא של קהנמן, גארי קליין המקדם פרשנות של NDM, חקר בתחילה מפקדי כבאים. מפקדים אלו הוכיחו את האינטואיציה שלהם בתנאים של לחץ זמן, סכנת חיים וריבוי משתנים. גארי קליין גרס שהחלטות רבות המתקבלות אינטואיטיבית מתקבלות על סמך חקירה מהירה של וקטור החלטה יחיד. כלומר לוחם האש אינו מחליט בין מספר אפשרויות אלא לוקח אפשרות יחידה, מריץ את התרחיש שלה ואם הוא מתפתח טוב, פועל לפיו. הוא קרא לחקירה של אפשרות יחידה RPM (recognition-primed decision), החלטה המונעת מהיכרות. לכן, גרס קליין, החלטות המתקבלות על ידי מומחים אינן גרועות. הן מתקבלות על ידי ווריאנט של מערכת 1 על בסיס של היכרות ותרגול.  

בכדי לפתח אינטואיציות, חייבים שהקאטה (התמרון, תרשים הפעולה, התרגולת או הפרוטוקול) תעבור לפחות שני תהליכים: 

  1. צימוד של המרכיבים הגופניים של הקאטה עם המרכיבים הרגשיים והקוגניטיביים – כלומר לא מספיק לעשות באופן מסוים, צריך שהמחשבות והרגשות הצמודים לפעולה הגופנית יהיו מהסוג הנכון. 
  2. הפנמה מוטורית – החלק הגופני, המוטורי, של התרגולת צריך להפוך לאוטומטי – כלומר כל עוד הביצוע הגופני מחייב תשומת לב לרכיבי הביצוע (הבסיס, הקיהון) לא תהיה הפנמה של הקאטה. 

ברגע שיש תבנית גופנית נכונה, פרוטוקול מוצמד לקשב (מיינדפולנס) ולרגש נכון, התגובה הופכת לאינטואיטיבית. 

האינטואיציה, היכולת לקבל החלטה, גופנית או קוגניטיבית היא תוצר סופי, ולאו דווקא יחיד, של תהליך לימודי קוגניטיבי-גופני-רגשי המאפשר מהירות בצומת החלטות ונטוע ביכולת נלמדת לבצע ויסות רגשי.


Bibliography

Khaneman D, Tversky A., Judgment under Uncertainty: Heuristics and Biases,Science  27 Sep 1974: Vol. 185, Issue 4157, pp. 1124-1131, DOI: 10.1126/science.185.4157.1124

Kahneman D., Klein G., Conditions for Intuitive Expertise, A Failure to Disagree,  2009 American Psychological Association 0003-066X/09/12.00 Vol. 64, No. 6, 515–526 DOI: 10.1037/a0016755



תגיות: , , , ,

מערכת 1 ומערכת 2 – תפקיד הגוף

יוסי שריף

System 1 or System 2?

החלטות שאנו מקבלים, לא תמיד מתקבלות על ידי חלקים רציונליים. חלק מההחלטות והתגובות מתקבלות לאחר חשיבה שיטתית וחלק אחר מתקבל באופן מהיר ואינטואיטיבי. במילים אחרות, לא תמיד החשיבה שלנו פועלת אותו הדבר. שני חוקרים ישראלים, טברסקי וקהנמן, שאחד מהם, קהנמן, קיבל על מחקרו בתחום זה פרס נובל לכלכלה, איפיינו את שני אופני חשיבה האלו בסדרה של מחקרים מבריקים. 

קהנמן וטברסקי קראו לאחד מאופני החשיבה מערכת 1 (System 1). מערכת 1 היא מערכת מהירה, אינטואיטיבית הכרוכה ברגש. מערכת 2 (System 2) היא מערכת איטית יותר, רציונלית ושיטתית. 

מערכת 1 (System 1) יכולה

  • לתפוס כדור כאשר הוא נזרק לעברנו
  • להבחין שאובייקט הוא במרחק גדול יותר מאשר אובייקט אחר.
  • למקם את המקור של צליל מסוים.
  • להשלים ביטויים פשוטים, למשל הביטוי "מלחמה ו …"
  • להציג גועל כאשר רואים תמונה מבעיתה
  • לפתור בעיות חשבוניות פשוטות ביותר, למשל 2 + 2 =
  • לקרוא טקסט על לוח מודעות
  • לנהוג במכונית על כביש ריק
  • לייצר מהלך שחמט טוב (אם אתה אמן שחמט)
  • להבין משפטים פשוטים
  • לבצע תרגולת היתקלות צבאית שתורגלה פעמים רבות, למשל (פזצט“א) פול, זחל, צפה, טווח, אש

מערכת 2 (System 2) יכולה

  • לעשות הכנה גופנית ונפשית לפני תחילת ספרינט
  • לחפש בקהל אשה עם שיער אפור
  • לדלות מתוך הזיכרון שיר
  • ללכת הרבה יותר מהר מהרגיל
  • לנוע הרבה יותר לאט מהרגיל
  • לקבוע את ההתאמה של התנהגות מסויימת לסביבה חברתית
  • לספור את מספר הפעמים שאות חוזרת בטקסט מסוים
  • לתת למישהו את מספר הטלפון שלך
  • להחנות רכב לתוך מקום חניה צמוד
  • לקבוע את יחס המחיר / איכות של שתי מכונות כביסה
  • לקבוע את תוקפו של היגיון לוגי מורכב
  • לפתור תרגיל 17 × 24

אנחנו לא מודעים לשימוש שאנו עושים בסיסטם 1, מערכת חשיבה שאינה מתאימה לקבלת החלטות מורכבות הדורשות שיקול דעת. נדמה לנו שההחלטות שלנו נובעות משיקול דעת רציונלי ולא כך המצב. זה מתבטא במיוחד בתחום ההתמחות שלנו – ויסות רגשי במצבי קצה. עייפות תורמת לכניסה לפעולה של מערכת 1. בסופו של יום עבודה, כשהגענו לבית, אם מערכת 1 תהיה אחראית לתגובות שלנו לבני המשפחה, יש אפשרות לתגובות לא מועילות, תגובות שאינן לוקחת בחשבון סיטואציה מורכבת. 

האם מערכת 2 תמיד עדיפה?

לכאורה, יש מעט מיקרים שבהם אנו, בחברה המודרנית, צריכים להעדיף את מערכת 1. נדמה שמערכת 2, מערכת של חשיבה לוגית, שיטתית, שכלתנית, היא המערכת בה אנו צריכים להשתמש. החיילים והמפקדים שאותם אנו מלמדים מזכירים לנו שזה מבט מצומצם, יש מצבים רבים שבהם נסתמך על מערכת 1 – בעיקר בגלל המהירות. למערכות 1 ו-2 הבדלים משמעותיים במהירות התגובה, מערכת 1 מגיבה מהר מאוד

לא רק כוחות בטחון, גם צוותי חומ״ס, כבאים וספורטאים חוששים שפרוצדורות של מיינדפולנס יגרמו להם לאבד את יכולת התגובה המהירה. זה כמובן אינו נכון, ישנה קשיבות שתגרום לאיטיות, לשימוש במערכת 2, וישנה קשיבות מיוחדת, קשיבות קרבית, שתאפשר שימוש יוצא דופן, מהיר, מדויק ואינטואיטיבית נכון במערכת המהירה, מערכת 1. 

ישנן החלטות שאנו מקבלים לאורך זמן, למשל, מה אוכל לארוחת הצהריים מחר? וישנן החלטות החייבות להתקבל מייד – כבאי החייב בשבריר שניה להחליט אם צריך להכנס לחדר בוער או לסגת. 

ניתן להשתמש במהירות של מערכת 1 בצורה מושכלת אם מבצעים את האימונים הנכונים. 

זה אחד מהעקרונות החשובים של דטאנט – תגובה מתאימה, מורכבת, של המערכת החשיבתית המהירה (system 1) תלויה בתרגול רב חזרתיות של סכמות פעולה גופניות וקוגניטיביות. 

אנחנו יודעים, במיוחד לאור המחקר של קפלן על עבודה אינטואיטיבית אצל מומחים, שניתן להלביש על המהירות של סיסטם 1 סכמות פעולה ומחשבה מתקדמות מאוד, אינטואיטיביות. 

שליטה ושינוי של אחד או יותר ממרכיבי המכלול הגופני  מפריעה  את לולאת המשוב של המכלול הפיזיו קוגניטיבי ויוצרת רגע של קשב. החשיבה בזמן רגע כזה של קשב אינה חשיבה אוטומטית, של סיסטם 1, היא הופכת, עקב הפעלת השינוי באופן קשיב, לחשיבה של סיסטם 2. 

תגיות: , , ,

שמונה הבנות על קצב. איך קצב משפיע על הקשב, הרגש והגוף.

מעקב גופני אחר סידרת מופעים חיצונית קצובה מייצר מפות משמעות חדשות האחוזות בתבניות התנועה שתורגלו.

  1. קצב הוא מציין של זמן שניתן לחלוקה אישית. כאשר קצב מקבל ביטוי חיצוני, יש לו גם השפעה קהילתית. ההשפעה של קצב על קהילות היא מאפיין דומה בתרבויות רבות ולכן אפשר להניח שיש להשפעה זו מימד אוניברסאלי ולאו דווקא מימד תלוי תרבות. כנראה שקצב משפיע על הומו סאפיינס באופן אוניברסאלי.
  2. קצב חיצוני מתאים גם לפרוטוקולים מתקדמים של שינוי מצב תודעתי אבל מחייב אימון של מאות שעות. מעקב גופני אחרי קצב חיצוני יכול להתבצע גם אחרי אימון של שעות ספורות אבל תנועה קצבית (גם ריקוד) שנחווית כטבעית לוקחת זמן (אין קיצורי דרך).
  3. קצב הוא כלי שעוזר גם במאמץ גופני חזרתי. אנחנו עדיין לא מבינים את כל הסיבות לכך. חלק מהסיבות:
    1. כאשר מתלווה לקצב מלודיה, יש למוזיקה מרוממת השפעה רגשית מעוררת.
    2. תשומת הלב עוברת מהריכוז בביצוע תנועות בודדות למעקב אחר שרשרת נתונים חיצוניים (פעמה). המעקב אחר המיקצב ופעולה התואמת למקצב מחייבת קשב (מיינדפולנס), לפחות בהתחלה.
    3. קצב מתמשך, לאורך זמן, גורם לגשטאלט – השלם ההכרתי והתנועתי שונה מסך כל חלקיו. אפשר לתת לגשטאלט זה כמה שמות – Flow, Zone, Groove – אבל נדמה ששמות אלו לא מקיפים את כל ההיבטים שלו.
  4. מחויבות גופנית למעקב אחר סדרת מופעים חיצונית (מקצב) מנתקת תבניות תנועה שהתקבעו ומאפשרת יצירה של מפות משמעות – קוגניטיביות ורגשיות – האחוזות בתבניות התנועה החדשות שנלמדו.
  5. טראנס, גם בהקשר של אימון באומנויות לחימה, הוא מצב מיוחד של קשב שבו מופנה הקשב באופן בלעדי למופע מסוים של מציאות עם הפחתה, או איון, של כל המופעים האחרים. טראנס, בהקשר לחימה, מאפשר ביצוע פעולות שהן יוצאות דופן, גם בריכוז הנדרש להן וגם בפרמטרים של התוצאות. (טראנס, בהקשרים אחרים, חושף את היחיד להשפעות של יחידים אחרים, אבל לא לטראנס כזה אנו מכוונים).
  6. קצב מהיר מחייב דחיפות, הוא יוצר יציאה גם מגבולות הנוחות וגם מהקצב הפנימי של תנועה ועל ידי כך מאפשר יצירה של מפות משמעות פיזיו קוגניטיביות רחבות יותר.
  7. קצב, במקרים רבים, יכול להיות גם קהילתי. קצב קהילתי מייצר השפעות נוספות הנובעות מהשותפות הגופנית בחוויה עם יחידים אחרים. 
  8. קצב קבוע הוא (לפחות) הכנה ללחימה. בלחימה משתנה המקצב והוא אינו קבוע – מכאן: ״כל התקפה היא סינקופה״. הבנה עמוקה, רגשית גופנית ומחשבתית, של קצב פותחת אפשרויות אנליזה חדשות של עימותים וקרבות ומשפרת תוצאה.
תגיות: , , , ,

קהילה היא ישות גופנית

יוסי שריף

מספר היחידים בקבוצה המרגישים רגש קיצוני הוא משתנה התלוי בעוצמת הרגשות, בביטוי החיצוני שלהם וכמובן בתווך של ההתנסות שבה פועלים האנשים. 

ההשפעה הקבוצתית היא דו כיוונית, אבל אינה סימטרית. פחד הוא רגש מידבק הרבה יותר מרגיעה. שלווה צריכה תווך מאוד, מאוד מסויים כדי לעבור בעזרתו מאדם לאדם. חלק מהסיבות להיות הפחד רגש מידבק הן אבולוציוניות. בקבוצת בעלי חיים, אם אחד מבחין בסכנה, מועיל יותר שהרגש וההתנהגות התואמת לו יופצו באופן מיידי. 

פתרונות תרבותיים קהילתיים גופניים לפחד

למסורות תרבותיות שהתמידו יש סיבה, הן נבדקו לאורך שנים בתוך הקהילה שנזקקה להן והתקבעו מפני שהן עוזרות. לתרבויות רבות, על פני כל הכדור שלנו, יש פתרונות קהילתיים נגד פחד – עיקר הפתרונות, גופני.

מלחמה יכולה לשמש לבדיקת פרוטוקולים חברתיים של וויסות רגשות. קבוצת חיילים אירופאים מתכוננת לצאת לקרב, הם צועדים בקצב קבוע. הקצב הופך את הקבוצה ליחידה אחת ופועל על היחידים בקבוצה במספר דרכים: צעידה בסך יש לתרגל, התרגול נעשה בזמנים שבהם החיילים אינם פוחדים כל כך, בשלב ההכשרה, אחרי אלפי חזרות מקשרת המערכת הרגשית, הקוגניטיבית והתנועתית של החייל את התנועה הקצובה עם מצב נפשי מווסת. צעידה בסך היא קיצבית, קצב שאינו משתנה, שלעיתים מלווה בשירה, עוד אמצעי גופני. מול המצב הקוגניטיבי התזזיתי המלווה פחד מהווה קצב סדיר פעולה נשלטת המקשרת נשימה, תנועה ולעיתים חשיבה (הצורך להתאים את עצמנו לאחרים, שירי לכת). 

קרב אינו מונוליט, הוא בנויי ממצבים מוגדרים השונים אחד מהשני. ברגעים שלפני עימות חזיתי יש תרבויות המבצעות ריקוד קרב, יש תרבויות שבהן יש שימוש בקירבה פיזית של הלוחמים, כתף אל כתף, כדי לתאם התקרבות, יש תרבויות המשתמשות בצעקות קרב ולעומתן יש כאלו שבהן חלק מההתנהלות הקבוצתית היא שקט מוחלט בכניסה לקרב. שקט שאינו טבעי ולכן מחייב גם כן קשיבות גופנית.

בכל האסטרטגיות האלו ישנה חשיבות גדולה לנוכחות של קבוצה מתואמת והתאום של הקבוצה תמיד מתחיל ונגמר בתאום גופני, בין אם זו שירה, צעידה, ריקוד או הליכה בפלנקס. 

להרבה חברות ויחידים היה הרבה זמן לחשוב על מסורות ולשנות אותן. אם המסורות התמידו, אפשר להסתייע בהן כדי להבין את הסיבה מאחוריהן. מסורת ופרוטוקולים הם אוצר בלום של דרכים לויסות רגשי ועלינו לחקור אותן ולהבין כיצד הן פועלות את פעולתן.

תגיות: , , ,

ויסות רגשי, מבוא למיינדפולנס

יוסי שריף

ויסות רגשי יכול להתבצע דרך אופן מחשבה, או בעזרת פעילות גופנית ספציפית. אולי לכן נוטים לחשוב עליו כעל אוסף סתמי של טכניקות. מי שמתרגל מיומנות גופנית יודע, כאשר ויסות רגשי משולב בביצוע נכון, הוא לא רק אוסף של טכניקות, הוא הרבה יותר מכך.

כל פרוטוקול, כל יישום של ויסות רגשי, בין אם הוא של דטאנט או של שיטות אחרות, כורך יחד רגשות, מחשבות, תחושות ופעולות גופניות.
החיבור הזה קורה לפעמים באופן בו זמני, לא תמיד נהיה מודעים לתהליך. לפעמים החיים מלמדים אותנו פרוטוקול של ויסות רגשי ואחר כך איננו שמים לב לתהליך, אנחנו לא מודעים לדרכים שבעזרתן אנחנו שולטים בביטוי הרגשי.

כשאנחנו נתקלים במצב משברי, בארוע לא צפוי, רק אז אנחנו נזכרים שצריכים: יציבות רגשית, קור רוח, חשיבה מושכלת. אז, כשקורה הלא צפוי והמציאות הכניסה אותנו למצב של חוסר איזון, לעיתים אף של אובדן עשתונות, אז כבר מאוחר מידי ללמד את המערכת האנושית שלנו מה לעשות. צריך ללמוד ולתרגל הרבה לפני מצב המשבר.

לימוד של ויסות רגשי המשולב עם ביצוע נכון הוא חלק מלימוד המשכי של קשיבות (Mindfulness).

גם אותם יחידי סגולה שיש להם יכולת (שרכשו בעצם במהלך החיים) להשאר שקולים ויציבים ברגעי חירום חייבים לתרגל סט של טכניקות מפני שהאנומאליות שהם התרגלו לתפקד בתוכן הן ספציפיות להתמחות, למיקרה ולנטיה אישית. גם רופא שבמקרי חרום הוא שקול וקר רוח עלול לאבד את העשתונות בארוחה משפחתית.

עם כל מחקר חדש אנו מאשרים את ההבנה שהיא עמוד השדרה של אקבן – אומנויות לחימה: ויסות רגשי הוא מכלול של מרכיבים גופניים, פיזיולוגיים, רגשיים ומחשבתיים – מכלול השונה מסך כל חלקיו – גשטאלט.

עבודה סינרגית, מתואמת, של המכלול היא לא סתמית, ובוודאי לא רק תועלתנית, היא ערך אנושי חשוב משום שהיא מאפשרת חשיבה של מערכת גבוהה יותר. בחלק מהמחקרים נקראת מערכת זו, מערכת 2 (System 2), מערכת גבוהה יותר של שכילה וקבלת החלטות. יישום של חשיבה עם מערכת 2 אינו רק כלי להצלחה בעסקים, יישום של חשיבה מודעת, ברגעי חרום ובשיגרה כאחד, הוא המציין הגבוה ביותר של התפתחות האדם, במיוחד אם הוא נעשה מול אנומליה. הרמה הגבוהה ביותר של אומנויות לחימה היא תפקוד קשיב (mindfull) תחת לחץ.

שיטת ״אני זוכר״ של דטאנט היא כלי תרגול יומי שמאפשר לנו להפוך חיכוך והפרעה לתזכורת לאימון. אני מסתכל על ויסות רגשי אינטגרטיבי, ויסות שהוא נחלתם של מעט, כעל השלב הבא בהתפתחות האנושית החברתית.

תגיות:

האם יכולה להיות קשיבות בקרב?

יוסי שריף

גם בהכנה לתחום הנורא ביותר של הפעילות האנושית, אלימות ומלחמה, טמונות אפשרויות התפתחות שלאף יצור חוץ, מלבני אדם, אין. וכאמור, האפשרות טמונה בהכנה, כאשר אנו נמצאים בתווך הנורא מצטמצמות האפשרויות שלנו למערכות ערכים וידע הבנויות על מה שתרגלנו בהכנה.

אצל בעלי חיים אפשרויות התנועה, ולכן גם אפשרויות הפעלת הכוח, תלויות בכלי הנשק הטבעיים ובאופן התנועה האופייני לאותו בעל חיים. לחיות שונות אופן תנועה המתוכנת למערכת העצבים והשרירים שלהן – נמר יזוז כמו נמר ודולפין ישחה כמו דולפין. לא כך המצב באשר לגוף האנושי, לאדם יש אינסוף אפשרויות להפעלת כוח, אפשרויות תנועה מתקדמות ונלמדות, רשימה עצומה, אנשים לומדים לירות, לדקור, להטיס, לצלול, לתת אגרוף במגוון אופנים, לבעוט, להטיל לקרקע, לתקוף בצורה מילולית, כל אלו הם תוצאות של האפשרות האינסופית של אנשים ללמוד לזוז אחרת. 

איננו יכולים תמיד לשלוט במציאות החיצונית, בין אם המציאות החיצונית היא מזג האויר ובין אם היא ההתנהגות של אלו שאותם אנו אוהבים, או שונאים. לא תמיד אפשר לשלוט בקרב, אבל אנחנו יכולים ללמוד כיצד לשלוט במציאות הפנימית שלנו, גם בזמן קרב, להתבונן ולנווט את התהליכים המחשבתיים שלנו ולווסת את אותם חלקים שאי אפשר לשלוט בהם. 

הכנה צבאית

תגיות: ,

פחד ורפלקס מורו

via GIPHY

יוסי שריף

פחד ואימה מפריעים לנו לחשוב. פחד הוא קוטל הבינה בהרבה צורות, לא רק אצלנו, אצל בני אדם, אנחנו לא לבד עם הרגש הזה. הרגשת פחד, בהלה, מתח, אימה, היא חלק מעולמם של בעלי חיים. זהו מנגנון קדום, אבולוציוני, ומנגנונים קדומים צריך להבין מפני שאחרת קשה לשנות אותם.

בעזרת דטאנט אנחנו לומדים כיצד להחליף את ברירת המחדל של תגובת הבהלה עם תגובות יעילות הרבה יותר

הפחד הוא רגש שסיבתו הישרדותית, בעל חיים שמפחד מדברים מסוכנים ונמנע מהם יש לו סיכוי טוב יותר להשאר בחיים. זו הסיבה שמנגנון הפעולה של הפחד הוא מהיר מאין כמוהו ומוצמד לתגובות מוטוריות, של תנועה. אדם שמאחר להרגיש פחד ומאחר להגיב אליו, לא יאריך ימים. 

תגובת ההפתעה (startle reaction) נראית אצל תינוקות צעירים מאוד. בתגובה לרעש חזק או אנומליה אחרת (גובה, תנועה מהירה, אור חזק ועוד) אנחנו מגיבים מיד, ממש מיד בשליחה של הידיים, במצמוץ, קפיאה במקום, לעיתים כיפוף ברכיים, הכנה לפעולה וכיווץ הצוואר מעט לאחור. תגובת ההפתעה היא הקצה המהיר ביותר של פחד, היא מופיעה תוך פחות משניה. 

תגובת ההפתעה היא ברירת מחדל, ולא רק אצל תינוקות. לעיתים נשאר שריד לתגובה זו אצל אנשים בוגרים. בעזרת המיקרו מניפולציות של דטאנט אנחנו לומדים כיצד להחליף את ברירת המחדל של תגובת הבהלה עם תגובות יעילות הרבה יותר, תגובות מותאמות לסיטואציה. 

תגיות:

פחד – תגובה רגשית עתיקה

יוסי שריף

רעש חזק, הבהק, תאונה, חשיפה מהירה לגובה, נפילה או כאב חזק, כל אלה יקפיאו אדם לא מאומן במקום. הקיפאון הזה הוא לא רק תנועתי, הוא גם רגשי ומחשבתי. חלק עתיק ממערכת העצבים, חלק המשותף לנו ולבעלי חיים, אחראי לכך שאנו מגיבים הרבה לפני שנוכל לחשוב.

רפלקס הבהלה משרת בעלי חיים ועוזר פעמים רבות להישרדות

התגובה המיידית, רפלקס הבהלה, שימושית, היא עוזרת פעמים רבות להישרדות. בחיים המודרניים המורכבים אנו רוצים, בעזרת פרוצדורות דטאנט, להשתמש באותו מנגנון מהיר ולהלביש עליו תגובות שונות, מותאמות יותר לסיטואציה. תגובות משמרות חיים.

תגיות: